All Posts

איזה יופי של סיום היה לנו!קמים בבוקר שישי וכל הוויב משתנה…מתארגנים למעבר שוב, למרות שחשבנו שמיצינו ובכל זאת שוב תיקים על הגבים ועוברים להוסטל השני.וואי, המעבר פתאום לאירופה המסודרת, הנקייה והשקטה מרגיש כל כך אחר. פתאום מבינים שממש התרגלנו כבר לתרבות החמה והנעימה שאיתה אמנם מגיע גם הרבה באלגן אבל גם מלא שמחת חיים ברחוב, לעומת הרחוב השקט והמופנם האירופאי…המעבר בעזרת הרכבות הסופר יעילות שלהם מביא אותנו במהירות להוסטל שממוקם לא בדיוק במיקום המושלם שהיינו בוחרים אם לומר זאת בעדינו

מה כבר יכול לקרות בשבוע האחרון…אחרי שנה כזו מלאה בהרפתקאות הייתי בטוחה שהפוסט הזה יהיה רק פוסט של סיכום שכזה…אבל השבוע שלנו היה מעורבב עם מלא תהפוכות.החלטנו שאת הימים האחרונים נעביר באי החלומי הולבוש. שמו של האי הולך לפניו וכל מי שהיה שם מספר בשבחו על הפשטות שלו, על היופי שלו ועל החופים הקסומים שלו.נשמע בול ל-3 ימים שנותרו לנו.השכמנו קום בקוזומל על מנת שנרוויח כמה שיותר מהולבוש. לפנינו מעבורת-אוטובוס- מעבורתמגיעים לתחנת האוטובוס, מתארגנים ומחכים לאוטובוס. אבישי מוציא את הכרטי

שבוע של חופש ושלווה באי הקסום הזה, קוזומל.מרגישה כל כך מדוייקת ההחלטה להיות ככה בסוף המסע הקסום הזה.אז מה היה לנו השבוע??אז קוזומל שמו הולך למרחוק כאי קסום עם חופים קריביים יפיפיים ואינסוף נקודות שנירקול וצלילות מומלצות, הטבע שנמצא פה במעמקי הים הוא לא יאומן. לא להאמין שגם אחרי שנה, אנחנו התיירים מצליחים להילכד במלכודת התיירים הזו… וזה לא שלא ידענו ולא הבנו את הסיטואציה! אבל כשחם לך וכבר הגעת עם מונית לחוף הזה- נשארת לקוח שבוי מה שנקרא… והאמת אנחנו תייריןם והחוף הזה היה שווה

הגענו ל"ריבירת המיה" באופן רשמי.מרגישים שהגענו לאיזור התיירות + חופשת אוגוסט, כל המקומות עם נוכחות גבוהה של תיירים (בעיקר אמריקאים) וגם המחירים בהתאם…אבל ידענו את הכל מראש, רצינו חופים בסוף, רצינו מקומות לנוח ולנפוש, להוריד הילוך ומכאן גם הטיסה הביתה היתה הטובה ביותר אז הננו כאן!אז לא היינו היחידים שחשבו ככה.. והכל בטוב ובנחת – עדיין יש מקום לכולם במרחבים הבלתי נתפסים האלה!שכרנו רכב ליומיים ויצאנו לנו לכבוש עוד יעד של אחד מפלאי תבל הלא הוא Chichen Itza. זוהי עיר נוספת של המיה

רק דיברנו על אתגר והנה עוד אחד הגיע.אחרי נסיעת לילה קצרה מגיעים בשש בבוקר לעיירה בקאלאר…אין ספק שאנו מעדיפים נסיעת לילה של עוד שעתיים, להשלים שנת לילה שלמה…אבל כבר נהיינו גרידיים.הולכים עם כל המוצ'ילות הליכה של 10 דקות בחום שהרבה זמן לא חווינו ..מגיעים לדירה.מכשול ראשון – הגדר הראשונה שהיתה אמורה להיות פתוחה ,נעולה…טוב משתמשים בילד הנינג'ה שלנו, בשביל מה הבאנו אותו לפה אם לא לטפס על גדרות?!? הקופיף מטפס בקלות, מגיע ליעד פותח את הכספת , פותח את הדלת.וואי! דירה מתוקה מתוקה אבל

השבוע הוחלט על תחילת שבוע של נחת. ימים של שהות במקום הנפלא הזה סן קריסטובל.נהנים מהאווירה, מהאותנטיות ומהתחושה ששוהים במקום וחווים אותו בצורה של מגורים. אז יום ראשון זכינו והצטרפנו להתנדבות שמרים איש מרשים בשם יגיל -בחור ישראלי שגר כאן ויש לו הוסטל וטיולים שהוא מארגן. יגיל איבד לפני כ-6 שנים את בנו בנסיבות טרגיות ומאז מארגן גם התנדבות למוצ'ילרים: פעם בשבוע מכינים סנדביצ'ים והולכים לחלק לאנשים שפשוט אין להם. מחלקים פירות וכריכים ומשחקים עם הילדים בכדור. בחצי שנה האחרונה לצערנו

ההתאפסות המהירה שלנו במדינה חדשה מהנה ומרגשת ,כל מעבר נהיה קל ופשוט יותר ויותר. כבר יודעים מה לחפש ואיך ולסנן לעצמנו הרבה רעשי רקע לא רלוונטים, כמו מחיר סביר של כביסה, של סים או בכלל הצעות תיירותיות "משתלמות" במיוחד…אז ביום שישי יצאנו לנו לטיול בכפרים הסמוכים בתחבורה של המקומיים, בקצב שמתאים לנו…הגענו לכפר הראשון San Juan Chamula. מה שמיחד את הכפר במיוחד הוא הלבוש המסורתי – נשים לבושות חצאיות צמר שחורות ובעיקר המנהגים היחודיים להם. המשטר של המקום הוא לא צבא או משטרת מקסיקו יש

יום חמישי פנינו לעבר חוויה חדשה.אחרי עצירה נחמדה בדרך במפלי Las Conchas המרשימים, אליהם לא יכלנו להיכנס עקב עוצמת המים (בכל זאת, העונה הגשומה פה…), עושים את סוף השבוע בלודג' אצל קהילה ילידית בשם Seacacarנכנסים לאיזור ג'ונגל נידח בלי קליטה, בלי מכולות, בלי ציויליזציה…רק אנחנו, הטבע והקהילה שמתגוררת שם.בחור בשם פאול עשה שם עבודה מרשימה בפרוייקט יפה: במקום שהכפר דור אחרי דור ימשיכו להתפרנס רק מעבודות כפים פשוטות וימשיכו לחיות בעוני, בלי השכלה וכו' הם בנו שם לודג' במקום יפיפיה שה

ביום שישי היתה אזכרה לרחל – אמא של אבישי.שוב זום, שוב המרחק שמקשה מאוד ומעצים את הכל.זכיתי בחמות נפלאה, אישה טובת לב ומאירת פנים שמעולם לא דיברה סרה באף אדם, הכל תמיד בנחת ובמאור פנים. כמה געגוע וכמה תחושת פספוס על לכתה בטרם עת. רחל שאהבה לראות עולם ולטעום טעמים חדשים, הספיקה לבקר כמעט בכל מדינה שבה היינו והיא מלווה אותנו. אנחנו חושבים הרבה על מה היא חשבה על המקומות והנופים, איפה בדיוק היא היתה ועוד. תחושת הגעגוע והפספוס של לכתה בטרם עת מלווה אותי בכל עת.    שבוע חדש.חודש חדש

סוף שבוע בסן פדרו – אגם אטטילןיום שישי, התאוששנו כמעט ב100% וניצלנו את היום עד תום.יצאנו ל"אף האינדיאני" זה נחשב נקודת תצפית אחת היפות על האגם ועל הרי געש המקיפים אותו. בתוכנית היה לעלות עם הזריחה זה נחשב זמן עם יופי מיוחד, אבל שחרננו כי היינו בחצי כוח השבוע…נסענו לתצפית עם צ'יקן בס (אוטובוסים גואטמלים שנרכשו מארה"ב ,אוטובוסי התלמידים הצהובים שנצבעו כאן בטוב טעם). המחיר שאמרו לנו היה נשמע מופרך, אבל גם אחרי ניסיון מיקוח ובטחון מצד הכרטיסן שילמנו את המחיר.התחלנו לצעוד ושתי גוא

שבת אחרונה באקוודור!יש משהו במוכר שחוזרים אליו בטיול, שנותן תחושה כזו של בית. ככה הרגשנו השבת, כשחזרנו לבית הכנסת בגואיקיל והפנים מסביב כבר היו מוכרות ושאלות של "מה נשמע" ו-"איך היה השבוע?", מקבלות משמעות של מוכר ונעים.בשבת אכלנו אצל משפחת מלכה. בעצם, זו שבת ראשונה שלנו השנה שהתארחנו בבית.. השולחן היה מלא כיד המלך בשפע של אוכל ביתי טעים-טעים ואווירה כיפית ומהנה. אני מרגישה שכבר כתבתי על זה רבות אבל, באמת – משהו בזה שאנחנו מגיעים כל-כך נקיים למפגשים, בלי שום מחיצות, מביא לנו פ

אחרי נסיעה של 24 שעות שכללה 4 שעות בסירה' מעבר ל-ואן kעוד שעתיים ,המתנה שעה בתחנת אוטובוס ונסיעת לילה עם אלף עצירות בדרך.. (תוך כדי עושה מאמצים שהבלוג יצליח לעלות למרות וויפי מועט ועגום..) הגענו סחוטים בשישי לעיר גואיקיל.מרחמים על עצמנו (רק קצת. תכלס, התרגלנו לנסיעות האלה) ובכל זאת – מתבאסת קלות. בכל זאת יום שישי וזה תמיד הזמן שלנו לדבר עם המשפחה והחברים .. שלא לדבר על הפנקייקים המסורתיים…בתכנון להגיע לבית חב"ד בעיר בשבת ולכן פנויים יחסית מארגונים.יודעים שיש מסעדה כשרה בעיר,

עוד חג לפנינו ,הפעם בלי בית חב"ד לידינו,השבוע נהיה באמזוניה (תחילת אגן האמזונס שנמצא באקוודור- אלו בעצם יובלים שמגיעים לאמזונס עצמו, כיוון שרובו של האמזונס נמצא בברזיל…) והדבר מחייב להתקרב לכיוון ולכן מחליטים אחרי הרבה התלבטות לעשות את החג בעיר Tena,אי שם… חור בדרך אל… הדירה היתה מושלמת ונעימה.העיירה מנומנמת, אוכלוסיה אחרת, יותר אינדיאנים ומצאנו בה פארקים יפים לשוטט בהם.בשבת אמנם הגשם לא הפסיק וירד במלוא עוזו אך היו רגעים של שמש ושמים בהירים, בהם הספקנו ללכת לפארק עירוני מושק

באניוס.בנוסף לשפע המים והירוק שיש בה, העיירה שופעת גם ממתקים מיוחדים ומלאת סוכרים… נראה לי שזה ללא ספק מצביע על כך שהמקום עונה על הצרכים של כולנו. אז ביום שישי המשימה היתה לצוד את חנויות המפעל של הממתקים האלה ולראות מה מכל הטוב הזה נצליח להכניס לקירבנו…התחלנו במפעל ממתקים של גויבות (כן כן …). סירי ענק שמבשלים בהם גויבות בתהליך של בישול והוספת סוכר יוצרים ריבות ומרמלדות – חגיגה לעיניים ולחיך (לרובנו..). בטננו התמלאה מעט וממשיכים למפעל הבא – הפעם מחפשים את מפעל הסוכריות (Millef

יום שישי ראינו בתחזית שיש לנו כמה שעות טובות ללא עננות, לכן משכימים קום ויוצאים לדרך, לא לפני שיושבים על ארוחת הפנקייקים המסורתית.לשמחתנו, נהנים לראשונה משמש נעימה! עולים ברכבל ולעינינו נגלה נוף יפיפה של קיטו ושל ההרים המוריקים מסביב. לא את כל המראות שאפשר לראות מהנקודה הזו ראינו, אך בהתחשב במה שהצלחנו – אנחנו ממש מרוצים.מסתובבים לנו על ההר, נהנים מהנוף המשגע, מתרגלים גובה של 4000 (סבתא ואלקה חדשים פה…) ,נהנים כמו כולם מהנדדנה אל הנוף שהוצבה שם להנאה ולצילומים וכמו שהבטיחו, ל

נפרדים מלימה, שהיתה תחנת מעבר עבורנו בחודשים האחרונים ונהננו ממנה מאוד, עיר נעימה מסודרת וכיפית לשוטט ברחובותיה. לא כתבתי את מאחורי הקלעים של התחושות שלי בשבועיים האחרונים…אמא שלי ואחי אלקה פוגשים אותנו ביעד החדש – אקוודור.אבל מה?!שנתיים וחצי של קורונה וההורים שלי נזכרו להדבק דווקא עכשיו…אז מעבר לדאגה לבריאותם מרחוק, תמיד המרחק מעצים הכל… היתה דאגה רצינית באוויר שאמא שלי לא תצליח להגיע ..כמה חיכיתי לרגע וכמה מתח היה כאן.לשמחתנו, התזמון היה מדויק להפליא… וישר מהמיטה הופה למטוס

השבוע נשארנו בהוארז להנות מהטיולים היומיים שבאזור.מטורף הנופים שיש פה. יש אין ספור אפשרויות לטיול ואתה רק צריך לבחור ולדעת שבכל בחירה שלך אתה מוותר על מקום אחר יפה וטוב.נו, זו השנה שלנו – למידה לדעת שלא להכל נצליח להגיע ויש משהו טוב ונעים בלהישאר עם טעם של עוד.השבת אחרי הטרק היתה בול במקום ובדיוק מה שהיינו צריכים לעצמנו. שוב זכינו לארח בביתנו חברים טובים ויקרים ללבנו מהטיול: נדב ורות, מעיין וינאי. החיבור בין כולנו נפלא והשהות יחד מעניינת ומהנה. אירוח בערב שבת ומנוחה מלאה בשבת

השבוע סוף סוף הסתדר מבחינת הזמנים והלוגיסטיקה לצאת לטרק רציני. אחד האירועים שכולנו חיכינו וייחלנו שנצליח לעשות.התלבטנו בשל אירועי השבוע אך הבנו שלא יתאפשר אחרת ולכן בחרנו שנציין את יום הזכרון ויום העצמאות פה בטרק בדרך שונה ומיוחדת משלנו.וכך יצא שבחמישי נפרדנו מקוסקו בטיסה, אחרי שבוע שלם של פרידה ומנוחה.הגענו ללימה ומשם נסיעת לילה להווארז – בירת הטרקים של פרו.שישי שבת עברו עלינו במנוחה ובמפגשים קסומים…בשבת בבוקר ארחנו בשמחה את יובל ינאי (מהושעיה, כן כן… עוד אחת שגידלתי) ובעלה

שביעי של פסח, חג ארוך לפנינו וצלחנו אותו בכיף גדול.בחג עצמו הזמנו לשתי הארוחות חלק מחברינו המוצ'ילרים שהכרנו בדרכים ונותרו יקרים לליבנו.הרגשת האירוח ושהבית מתמלא בעוד אנשים לכבוד החג שימחה את כולנו.בשבת בילינו בבית חב"ד.תפילת שבת היתה מעניינת, מכיוון שהחב"דניקים חוגגים יום טוב שני ואנחנו כבר היינו בשבת קודש רגילה, כך יצא שהתפצלנו ל2 מניינים, כי התפילה היתה שונה.כולנו מרגישים כבר בני בית (והילדים יותר מכולם) בבית חב"ד והכנסת האורחים שם מרגשת ונעימה.קשה להוציא אותם משם הביתה וה

ערב חג ,שמחה והתרגשות מהולה בגעגוע למוכר והאהוב.אחרי בוקר של שיחות לארץ לכל אהובינו וסיום כל ההכנות אצלנו, הולכים לבית חב"ד לתת יד, אפילו הטילו עלינו את תפקיד הכנת החרוסת! כן כן, הכנת חרוסת ל-1500 איש ואבישי מלך החרוסת נרתם בשמחה למטרה!קילפנו ביצים,חתכנו עגבניות, קשרנו שקיות למצות – כולנו עבדנו ונתנו יד והיתה חוויה מהנה במיוחד!!חוזרים הביתה שעה וחצי לפני החג ומגלים שהדלת לא נפתחת, אחרי מספר רב של ניסיונות אלימים יותר ואלימים פחות, מנסים את בעלת הבית.לא עונה.‏עומדים חסרי אונים