All Posts

.חג החנוכה עובר עלינו בשמחה ובנחת. איזו הרגשה נהדרת זו שלא צריך להתחנן לאיזה יומיים חופש מהעבודה ולקוות שזה יצא לפועל… פתאום הכל כך כך פשוט – יש שבוע שלם של חג שאנחנו יחד.. אומנם אנחנו רגילים כל כך שחנוכה מלא אצלנו עד תום בהדלקות נרות עם משפחה וחברים ויוצאים לטיול המסורתי בנגב ליומיים-שלושה עם אפלקרים ודגן..אבל לפחות קיבלנו שבוע שלם של חופש… התארגנו לחג מבעוד מועד: הכנו מבצק מלח חנוכיות מהממות בביצוע יצירתי של הילדים שנהנו מהעשייה ומהתוצאה. נרות – לא בעיה למצוא פה – ליד כל כנ

כל שבוע שעובר מרגיש יותר עמוס בחוויות מקודמו… השבוע החל מביקור ב- Santa Rose de Cabal,  סנטה רוזה נמצאת אף היא בעמק הקפה. קמנו השכם והבוקר התחיל חלק ונעים בנסיעה ממניזאליס לסנטה רוזה. היעד היום היה לבריכות חמות בטבע הנושקות למפל מים טבעי. הגענו לעיירה (שלא עשתה עלינו רושם מי יודע מה נעים…)  וחיפשנו את האוטובוסים למעינות החמים. כשראינו את השלט "information"  שמנו צעדינו לשם וזו בדיעבד היתה הטעות הראשונה של הבוקר … העובדת שם הודיעה לנו שהאוטובוס מגיע בשעה 12:00 ( השעה היתה 10:3

נדמה לי  כי מקום מיוחד ויחודי דורש פוסט משלו. אז יצאנו לטיול יום באיזור שנקרא Las Nevados.המקום נמצא באיזור של העיר מניזאלס מה שדרש מאיתנו להגיע לעיר כבר יום קודם, מכיוון שיש הרבה מה לראות והשקיעה מוקדמת. בנוסף, מזג האוויר לקראת הצהריים בדרך כלל נהיה קשוח יותר, לכן היציאה ממניזאליס נקבעה ל5:00 בבוקר!! התארגנו יום קודם: תיקים מלאים באוכל כמו זוג הורים פולניים (נראה לכם שכולם שם יהנו מארוחות מבושלות והילדים שלנו יבהו בהם?! ) כריכים מלאי כל טוב, פירות, עוגיות, ופלים (תודה לועד ה

וואו מאיפה להתחיל? זה הולך להיות פוסט קצת ארוך……איזה שינוי. כמה התפר הזה בין המעברים היה לי קשה כמה לילות של שינה קלה ומחשבות אבל וואו כל כך יפה פה ונעים פה שקשה לי לתאר במילים כמה זה מרגיש נעים וטוב ונכון. למרות שבשדה התעופה הרגשנו כמו בסרט עת נפלנו על פקידה "מגדילת ראש" שהחליטה שכרטיס היציאה שלנו מקולומביה לא מספק ( עשינו הכל כמו שצריך…הזמנו כרטיס פיקטיבי בחברה מסודרת שילמנו עליו, הכל היה כמו שצריך…). אוקי מה עושים?? מזל שהגענו מספיק זמן לפני… כל מה שאמרנו לא שיכנע אותה ולא

להרגיש בבית גם כשאתה לא בבית עוד שבוע נפלא בסלנטו עבר עלינו.מציינים חודשיים של טיול! לא יאומן שהזמן עובר כל כך מהר.אחרי חודשיים של טיול יש כבר איזושהי שגרה של טיול (טוב, אולי שגרה זה מילה מוגזמת..),אבל הכוונה היא שיודעים יותר איך להתנהל בכל הדבר הזה. מדהים איך אנחנו, בני האדם, גם בחוסר שגרה -פשוט צוברים לעצמנו הרגלים חדשים …ואחרי חודשיים, גם הלב מתמלא יותר ויותר בגעגוע…(נו, אף אחד לא קונה כרטיסים ובא לבקר אותנו???), ומצד שני סלנטו כל כך נעימה וממש מרגישים פה תחושה של בית בלי

יש את הרגעים האלה, אני קוראת להם רגעי ההזדמנות, הרגעים שאני תמיד רוצה לקחת בשתי ידים ולהיות בהם הכי ברורה ,הכי טובה ולענות הכי נכון ,רגעים שאני רוצה שיהיו מכוננים עבור הילדים שלי גם אם לא יבינו זאת כעת אלא רק כמשהו שיעצב את האישיות שלהם. אני מתכוננת לרגעים האלה של השיחות האקראיות שתופסות אותך "לא מוכן"…נו, כולנו מכירים את הרגע הזה שהילד שואל "איך מביאים ילדים לעולם" בדיוק כשאתה מדבר עם איזה שכן בחוץ.. ואתה חייב לתת לרגע הזה להיות נוכח ולענות הכי נכון שאפשר. כי אלה הרגעים שהשי

שבוע של מעברים.בראשון שני נפרדים בנחת מלאס טראנס: עוד קצת חוף, עוד פינקולדה, עוד קפה על החוף, מחפשים מזכרת קטנה מהרפובליקה.מצליחים לאתר דג כשר היישר מהדייג בשם דורדו (הדג, את הדייג שכחנו לשאול לשמו) או בשמו העברי רעמתן כחלחל (ותודה לרב חיים שסייע בעניין הכשרות ובהמלצה על מתכון כמובן). אז היתה פה ארוחת פרידה שווה עם דג טרי היישר מהים ואפילו מרק דגים הוכן ממנו (אל תשאלו…)השבוע גם הצליח כל אחד מילדנו לעשות מפגש עם בני הכיתה שלו בזום:אביגיל-הלל הכינה מצגת על הרפובליקה והסבירה לחב

שומר מסך השבת אחרונה ב Sosua עברה עלינו בנחת..לראשונה מזה חודשיים הזמנו אלינו אורחים לארוחת שבת! היה מאתגר להכין אוכל כשר במינימום כלים והתוצאות לא היו אנינות טעם כמו בבית והשולחן לא היה ערוך כי אין באמת שולחן בגודל המתאים ואין מספיק כסאות אבל יש משהו כל כך משחרר בזה.. שזה מה שיש וזה לגמרי בסדר ולא צריך להתנצל רק להינות מהחברה ובאמת היה שווה כל רגע.למדתי כי מפגש עם אנשים לא דומה לעוד מפל או נחל שרואים בדרך. הוא משאיר אחריך חותם אחר, ופותח לך עולמות.היתה אווירה טובה ונעימה וזה

איכשהו המתנה הזו שאבישי קנה לי לקראת היציאה למסע נראית לי הכי מתאימה לפתוח את הפוסט של השבוע. יש משהו נפלא להכין את קפה הבוקר, להריח אותו ולקרוא את המשפט הנהדר הזה. אז לחיי ההתחלות וההחלטות שבדרך! השבוע הזה מתמקד בסיום תקופה.זהו, נפרדים מסוסואה. תכלס? זה מרגיש ממש בזמן. הגענו למיצוי, אבל בכל זאת – מעבר ראשון… פתאום שוב לצאת מאזור הנוחות וכבר הכרנו אנשים מקסימים וצריך להפרד ומי יודע מתי בכלל נפגש…אז נכון, זה מעבר להמשך המסע וזה מרגש. אבל מביא איתו גם סטרס: איך יהיה? איך ולאן ה

כוכב ים עוד שבוע מלא חוויות עבר עלינו. בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי קמה בבוקר (בנחת) ושואלת את עצמי "מעניין עם אלו חוויות נסיים את היום שמחכה לנו", כי באמת כל יום שונה ממשנהו, מטעינים את עצמנו באינספור חווית, מדהים. נתחיל בזה שהגיעו למתחם שאנחנו נמצאים בו עוד 3 משפחות ישראליות והשמחה היתה רבה! פתאום אפשר לדבר בשפה שממש מבינים אותך, להביע את עצמך, לשתף, לחוות -בעברית. מדהים איך הילדים היו מאושרים לשחק עם ילדים שלכאורה זרים להם לחלוטין וככל הנראה בנקודת זמן אחרת, בארץ,  לא

טרזן #2 וואו איזה שבוע נפלא היה לנו.. כמה יפה פה ,כמה מעניין ומסקרן לראות דברים חדשים…ובתוך כל היופי הזה מרגישה שלומדת ומתפעלת כל יום גם על היופי והמתנה שבורכתי בה-המשפחה. התחושה שבכל בוקר קמים יחד בנחת, אוכלים ארוחת בוקר ,מתארגנים ליום חדש של טיול / למידה/ גם וגם.ליום של ביחד. הידיעה הזו שאין עוד מחויבויות נוספות זה רק לעצמי ולמשפחתי זו תחושה משחררת כל כך ומוזרה גם יחד .אני כל כך רגילה ביום יום שלי להיות בTO DO ברשימת משימות בלתי נגמרת …זה לא שאין משימות ..(נו חיים..) אבל כו

התלבטנו הרבה איפה כדאי והאם כדאי להתמקם בהתחלה לתקופה ארוכה במקום מסוים או להגיע למקום לשהות בו יום יומיים ולהחליט מה נכון לנו ..קיבלנו את ההחלטה לפחות להתחלה לשכור דירה לתקופה של כחודש ומשם לצאת לטיולים ,מכמה סיבות :כלכלית הרבה יותר זול להשכיר דירה לתקופה ארוכה,יש משהו מאוד נוח עם 4 ילדים וציוד לשהות במקום ,להניח את הדברים ולא לארוז את עצמנו כל פעם מחדש למספר ימים ובכלל בתור התחלה הרגיש לנו נוח להתאפס על עצמנו ככה יותר.. כך או כך ברור לנו שבעוד שנה נחזור מאוד חכמים להגיד מה

האגם הרביעי בLos Tres Ojos ההתרגשות בשיאה צאת חג ראשון נפרדים פרידות אחרונות ,דברים אחרונים לארוז,ללכת לישון בידיעה שהשינה תהיה קלה מרוב הפרפרים שבבטן… האתגר הראשון לצלוח טיסה של 20 שעות. אז הכי חשוב שתהיה לכולם בטן מלאה ממלאים תיקים בכל טוב. הצטידנו בספרים( שנאלץ להפרד מהם בסוף הקריאה בשל כובד משקלם),חוברות יצירה,ומשחקים קלים לסחיבה( תודה לכל המפנקים). הטיסה עברה עלינו בצורה חלקה ונעימה ללא עיכובים הילדים היו מדהימים!( נו ברור..) אז שבעים ומרוצים טוב נו וגם ממש עייפים ,נחתנו

נחל ערוגות אחרי שארזנו הכל והענקנו את ביתנו הנאה והנעים לחברינו היקרים משפחת הרשקוביץ לשמירה לשנה התחלנו להרגיש מה זה להיות נוודים…התכנון היה רק ל3 שבועות עד הטיסה …להיות קצת ביחידה של רייס ,להתפנק אצל סבא וסבתא בהושעיה בראש השנה, ולטוס.אבל מהר מאוד הינו צריכים להפעיל את המנגנון שאנחנו לא כל כך מתורגלים בו של "לזרום" כי חברת אל על חשבה אחרת מאיתנו.. ספרד היתה אדומה ולכן הוחלט שהקוניקשן דרך שם לא אפשרי והטיסה בוטלה..התבאסנו..נלחצנו..חלקנו הזילו דמעה ואז נשמנו.. העברנו את הטיסה

איך החלום הופך למציאות זהו. רק את זה לוקחים איתנו לשנה שלמה בעשור האחרון תוך כדי מירוץ החיים חלמנו על טיול שכזה פשוט לקחת פסק זמן ולראות עולם,להיות בזמן איכות עם הילדים בלי שמגבילים אותנו בX ימי חופשה בשנה ותמיד זה מרגיש כל כך מעט ולא מספיק,להינות מיותר שעות זוגיות בה זכינו שנינו, לתת לכל אחד זמן לעצמו לעשות דברים שתוך כדי אנחנו לא תמיד מספיקים…החיים לימדו אותי שהחיים הם מתנה שקיבלנו והיא חד פעמית ,אבישי שאיבד את שני הוריו בגיל כל כך צעיר, אני מעבודתי בתור אחות באונקולגיה, הפ